שיטות הגנה בפני חשמול
התחשמלות (או מכת חשמל), מצב בו זרם חשמלי חיצוני זורם דרך גוף בעל חיים או אדם. ההשפעות על גוף האדם תלויות במגוון גורמים ונעות בין עקצוצים קלים בזרמים חלשים ועד כוויות, נזק למערכת העצבים, פגיעה במערכת הנשימה, הפרעה לפעילות הלב ומוות.
הרשת החשמלית בסביבת העבודה טומנת בסכנות לחיי האדם ובריאותו.
בכדי למנוע ולהישמר מסכנות ותאונות נדרש תפעול תקין של רשת החשמל הכולל התקנת אמצעים מתאימים להגנה בפני חשמול.
ישנם שיטות ואמצעי הגנה שונים:
הארקת שיטה: חיבור במתכוון למסה הכללית של האדמה של נקודה אחת לפחות בשיטת אספקת החשמל למתקן. מטרות הארקת השיטה הן ייצוב מתח השיטה, מניעת עליית מתח במקרה של חדירה ממתח המקור הנמצא מחוץ לשיטה, וזיהוי מגע מולכים באדמה לצורך הגנה. בהארקת שיטה של זינה תלת-מופעית,יש להאריק את נקודת חיבור הכוכב בצד השניוני של שנאי ההזנה, המשמשת כנקודת אפס.
הארקת יסוד: חיבור כל היסודות המתכתיים של המבנה למסה הכללית של האדמה ע"י נעיצת אלקטרודות באדמה. על הארקת היסוד להוות גישור חשמלי בין כל יסודות המתקן לבין פס השוואת פוטנציאלים בלוח הראשי אשר אליו יחוברו בנוסף אלקטרודות של מערכות אחרות במבנה (מים, גז, ביוב וכדומה) קיומה של הארקת יסוד הוא תנאי הכרחי לאישור ביצוע שיטת איפוס במתקן החשמלי.
שיטת איפוס)S-C-TN): שיטה זו היא הנפוצה ביותר להגנה על מתקני חשמל חדשים בפני חשמול. מטרת שיטת האיפוס היא הקטנת עכבת לולאת התקלה ע"י סגירתה דרך מוליך האפס של רשת החלוקה ולא דרך המסה הכללית של האדמה. הסיבה לכך היא שבעת מגע מופע בגוף מתכתי יתפתח זרם בעוצמה שתגרום לפעולת ההגנות ולהפסקת המעל תוך 5 שניות לכל היותר
פרק זה יעסוק בשיטות הכלליות להתקנת אמצעים אלה ובשיטת ההגנה שתוכננה עבור מפעל מלאכה לאגיה ברחוב הראש שבתל-אביב.
